סלעית שטרית הי"ד

סלעית נולדה בט' אדר ב' התשל'ג בירושלים, סלע דינמי, צומח, עולה ומשגשג בעמל ובעבודה פנימית ללא הרף. מגיל חצי שנה גדלה במחולה שבבקעת הירדן והתחנכה בבית הספר המשותף שקבוץ שדה אליהו . שנים אלו טבעו חותם עמוק בנפשה - אהבת כל יציר נברא ושכרון טבע המרחבים, והובילוה לשרת את שירותה הצבאי בבית ספר שדה 'קשת יהונתן' שברמת הגולן. דומיננטית מאד בתוך הצוות , מתחדשת , מחפשת. מסתערת על זריחה לראות נשרים או חלמוניות פורחות ומוסיפה לעצמה יוזמות כהדרכת הנגמלים במלכישוע. מודרכיה חוו חוויה עמוקה בהדרכותיה המושקעות, עם חלקם נשמר הקשר הרבה מעבר לטיול של יום אחד או לטיול שנתי.

• היא היתה כזה מין בן אדם , שראית אותו ונעשה לך חשק להיות טוב יותר.
• היה לה ביטחון עצמי, ויחד עם זה צניעות מופלגת, שמחה ורצינות, אהבת הבריות, אהבת הארץ, אהבת התורה –הכל בגדול…ואז נוכחתי לראות את עבודתה האישית הבלתי מתפשרת על מידותיה, מחשבותיה , קשריה עם סביבתה : לא משאירה אף פינה באישיותה ללא טיפול …
• על פניה היתה תמיד הבעה של אופטימיות.
• תמיד המילה הנכונה, תמיד התשורה הקטנה. אף פעם לא בידים ריקות.
• כלפי חוץ היה אפשר לטעות בך ולראות רק את העדינות והכנות, מבלי לדעת שבפנים יש אנרגיה אינסופית שיכולה להזיז תהליכים, לתת, להשפיע, לשנות ולבנות.
• חזרנו לשלום, טעונים ברשמי הנופים האהובים של ארץ חמדה וברשמי הנוף האדיר של אישיות נטועה על פלגי מים: שלמה, ערה, חיה, מרגישה, מוכשרת, עדינה, איתנה. (הרבנית עידית איצקוביץ', לאחר טיול בהדרכת סלעית)
• בעידן בו רוב החיים הפרטיים של אדם סובבים סביב עצמו, בחרה סלעית את ההיפך הגמור.
• תמיד אמרת 'אנחנו לא עושים מספיק'. מה אפשר לעשות עוד.
• סלעית לא הפסיקה להודות, גם כשלא הייתה ממש סיבה וגם אם התודה היתה צריכה להיות מכוונת אליה.
• יש מין חידת ילדים כזו- מה אפשר לקנות בפרוטה וימלא חדר שלם ? בחושך, נר ממלא חדר שלם באור שלו. גם סלעית, אשה קטנה וצנועה שהפיצה אור גדול, ענק.

מקשת עלתה סלעית לירושלים. מדרשת הרובע הוקמה באותה שנה (תשנ'ד) וסלעית דבקה בה: בתכניה, בצוותה, בתלמידותיה ובירושלמיות שבה. בכל דרכיה בשנים שאחר כך נהגה להתייעץ ברבנים, לעיתים אף מציעה להם לפעול בתחומים בהם ראתה חשיבות, וממחשבה עוברת למעשה ומביאה את חלקם לתת שיעורים במעגלים הסובבים אותה. את התייעצותיה אלו נהגה סלעית לסכם בפרוט (מתוך הזיכרון) בקלסר שכינתה 'גדול שימושה' ולאורו נהגה.

בכסלו התשנ'ה היתה סלעית אשה לברק. את ביתם בנו בישוב עלי, עוברים עם השנים מנקודה לנקודה בגבעות השומרון, על פי הצרכים הלאומיים של אותה השעה. בשנים אלו למדה סלעית עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית שבהר הצופים. בחירתה במקצוע היתה בחירה מודעת, מתוך מחויבות אישית, מוסרית, חברתית והומניסטית.

ארבע שנים ישבו על ההר לטעינת מצברים, ומשם, בקיץ התשנ'ח, שבו ברק וסלעית אל העמק, לשדה אליהו לשוב ולתרום בבית גידוליהם- הם באו מאהבה וכך בדיוק קבלו אותם בקיבוץ, חשבו להתחיל מלמטה באופן טבעי –ברק ברפת וסלעית במטבח. אט אט פלסה דרכם לשדה החינוך –סלעית תומכת בפעילות ברק, מדריכה כלות ויוזמת פעילויות נוספות כגמ'ח ארוחות חמות בבית שאן, שיעורי תורה וקייטנות לילדי יש'ע בקייצים.

בנוסף חילקה סלעית את זמנה העמוס, בין העבודה בענפי הקיבוץ –מטבח ובתי ילדים לבין השתלבות בעבודה הסוציאלית בלשכת הרווחה בבית שאן. בבית שאן נחשפת סלעית למצוקות ברמה שלא הכירה. היא התחברה לעבודתה בהזדהות שלמה, לעיתים התקשתה להפריד בין כאבי הפונים לבין עולמה שלה. התקשתה ללכת בסוף יום העבודה וחיפשה עוד ועוד דרכים לתת ולעשות. כך נולד פרויקט 'אשה לאשה' –כולו בן טיפוחיה, בו גייסה נשים מהעמק להקל במעט על מצוקות נשים מבית שאן.

ביומה האחרון בלשכה אושר תקציב הפרוייקט וסלעית היתה מאושרת כולה. היא חזרה לביתה בשעות אחר הצהרים, שם סיפר לה ברק שאין מי שיסע אתו לבקר את חיילי הקיבוץ. סלעית התנדבה להצטרף ומיד התיישבה להכין 'שנות טובות' אישיות מושקעות לכל חייל 'כי העיקר זה היחס' –כך הסבירה תמיד. בערב למדה עם כלה כשלוש שעות ובחצות לקחה שתי בנות מאולפן הגיור בקיבוץ ונסעה איתן לומר סליחות בבית שאן. סמוך ל– 2 לפנות בוקר הלכה לישון וב- 5.30 השכימה ועם ברק נסעה לירושלים לשמח את החיילים.

אך לא הספיקה- סמוך למחולה, בית גידולה, עקף אותם רכב המרצחים.

סלעית נרצחה בז' בתשרי התשס'ב, בת כח שנים כולה מלאת כח, עוד לא יצא כל כוחה לפועל, ומה שהספיק ויצא נתן ונותן כל כך הרבה כח לאלו שנפגשו בדמותה.

'ניסנו להבין איך הקב'ה לוקח מאתנו צדיקים בגיל כל כך צעיר, הרי יש להם עוד כל כך הרבה לתקן ולהוסיף לעולם הזה. כנראה שעם ישראל זקוק עכשיו לאיזשהו מגדלור, שלאורו ילך' (בת הקיבוץ)

'ללכת לאורם של הענקים שאינם כאן אתנו, אבל הם מאירים לנו מגבוה, השתדל להיות כמותם במיצוי של כל דקה, בשמחה ומלאות של 'בכל דרכיך דעהו' ' סלעית

“היית לנו כסלע איתן בכח אמונתך וכציפור עדינה רבת יופי בתכונותיך
אשרי יולדתך, אשרי החיים שנהנו והושפעו מטובך, אשרי ההולכים לאורך. “

(מתוך הספר ' דבש מסלע')