שמחתה של תורה
הדברים נאמרו במסגרת הרקדה במוצאי שמחת תורה תשע"ט
שלום לכולן וברוכות הבאות.
אנחנו מתכנסות כאן בשמחתה של תורה. תמיד חשבתי ששמחת תורה היא השמחה שלנו, שזכינו לסיים מחזור שלם של קריאה בתורה. וזוהי אכן שמחה גדולה לסיים ולהתחיל מחדש. השנה התחדש לי, שבעצם הביטוי 'שמחת תורה' זוהי השמחה של התורה, לא שלנו. בעצם מה שהתחדש זו שהתורה שמחה בנו. למה התורה שמחה בנו? תסתכלו על כל העבודה של עם ישראל תמיד, ובייחוד ב51 ימים האחרונים שעברנו[1]. אני תמיד אומרת לעצמי אין עוד אומה ולשון שהיתה עומדת בכך. לקום לסליחות, ראש השנה –יומיים, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, שבת, הושענה רבה ושמחת תורה, הגויים היו נשברים מזמן. "וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ"[2] אנחנו משמחים את התורה, התורה שמחה בנו. מי שראה את עם ישראל בשבועות האחרונים מתעורר, דבק, מתבונן ןמתעלה ממדרגה למדרגה, מבין עד כמה התורה שמחה בנו. זה בעצם נותן לנו תובנה מאוד עמוקה 'כמה כח יש בי!' יש לנו כח עצום "כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התורה, קודש אבריך הוא אומר לפמליא דיליה: חזו בני חביבי דמשתכחין מצרה דלהון ועסקין בשמחה די לי" כשעם ישראל יושבים ועוסקים בשמחתה של התורה. הקב"ה קורא לפמליה שלו ואומר להם: 'ראו, ראו בני חביבי ששוכחים את הצרות שלהם ועוסקים בשמחה שלי' יש לנו כח עצום לשמח את הבורא, לשמח את התורה, לשמח את כל העולם כולו בזכות התורה שאנו חיים, עוסקים ולומדים. אנחנו מבקשים מרבש"ע שנכתב בספר החיים. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם."[3]
זכינו כאן במדרשת הרובע להיפגש פעמיים בשנה. פעם אחת בחגה של התורה שבכתב-שמחת תורה, כאשר מסיימם את כל התורה שבכתב. פעם שניה בחגה של התורה שבעל פה – "הדור קבלוה בימי אחשורוש"[4]
אנחנו לוקחים איתנו את כח התורה הזה אל תוך זמן חורף, להמשיך ללמוד ולהאיר, ולהתמלא אורה מאורה של תורה. לשמח את עצמנו בלימוד התורה, ואת התורה בשמחה שאנו מביאים לה.